החלטה בתיק רע"א 924/11

           לפני בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגנית הנשיא ש' דברת והשופטים ר' ברקאי ו-א' ואגו) בע"א 38986-07-10 מיום 16.1.2011, בו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע (הרשם ע' כפכפי) בתא"ק 32038-03-10 מיום 1.7.2010, במסגרתו נדחתה בקשת המבקשים ליתן להם רשות להתגונן בתביעת פינוי שהוגשה נגדם על ידי המשיב בסדר דין מקוצר ומשכך ניתן פסק דין לפינוי.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.        ככל שניתן להבין מהחומר שלפני, המבקש ברע"א 924/11 הוא בנה המאומץ של המבקשת ברע"א 1103/11 (להלן בהתאמה: המבקש, המבקשת וה-המבקשים). כפי שעולה מבקשתה של המבקשת, היא אחותו של המנוח מאיר מנדלסון ז"ל (להלן: המנוח) שהיה הבעלים של זכויות החכירה בדירה שבנדון (להלן: הדירה). עובר לדיון אצל הרשם כפכפי, התקיימה התדיינות משפטית ממושכת בין המבקשים לבין הגברת שרה פרוכטר (להלן: פרוכטר) כאשר כל צד טען כי הוא הבעלים של זכויות החכירה בדירה מטעמים משפטיים שונים שאיני רואה צורך להיזקק להם בשלב זה של ההליכים. במסגרת אותה התדיינות נטענו טענות שונות כנגד פרוכטר וביניהן טענות הנוגעות להעברת הזכויות בדירה מהמנוח על שמה של פרוכטר בדרכי רמייה. לבסוף, ולאחר התדיינות ממושכת, ביום 18.3.2009 ניתן פסק דין על ידי בית משפט השלום בבאר-שבע (סגן הנשיא י' שפסר) בה.פ. 1059/01 אשר קבע כי הזכויות בדירה הן של פרוכטר. עוד עולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי פסק הדין שניתן בתביעת המבקשים נגד פרוכטר הפך לחלוט לאחר שערעור עליו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי ובקשת רשות ערעור נדחתה אף היא על ידי בית המשפט העליון.

2.        כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ביום 22.3.2009 רכש המשיב מפרוכטר את זכויות החכירה בדירה והן נרשמו על שמו בספרי מנהל מקרקעי ישראל ובחברת "עמידר". במסגרת תביעת פינוי שהגיש המשיב כנגד המבקשים בבית משפט השלום בסדר דין מקוצר, נטען על ידו כי המבקשים תפסו חזקה בדירה ללא כל זכות שבדין. המבקשים מצדם הגישו בקשת רשות להתגונן ובה טענו מספר טענות. ראשית, נטען על ידי המבקשים כי פסק דינו של סגן הנשיא שפסר נתן בידי פרוכטר אך סעד הצהרתי ומשכך פרוכטר לא הייתה רשאית לבצע שינוי רישום זכויות לטובת המשיב. שנית, טענו המבקשים כנגד זכויותיה של פרוכטר בדירה, וביתר דיוק להיעדר זכויות בדירה, שכן לטענתם הזכויות בה הועברו על שמה בדרכי מרמה וממילא זכויותיה היו כפופות לזכות השימוש והחזקה של המבקשים. שלישית, טענו המבקשים כי העסקה בין פרוכטר לבין המשיב היא עסקה פיקטיבית במסגרת קנוניה בין השניים כדי להכביד ולסכל את האפשרות שהמבקשים יוכיחו את זכויותיהם בדירה.

3.        הרשם כפכפי דחה את בקשת הרשות להתגונן שהגישו המבקשים. בפסק דינו הדגיש הרשם כפכפי כי מרגע שנקבע על ידי סגן הנשיא שפסר כי פרוכטר היא הבעלים של זכויות החכירה בדירה, הרי שממילא רשאית הייתה פרוכטר למכור למשיב את הדירה ולשנות את רישום הזכויות לטובתו והיא לא הייתה צריכה להצטייד בכל סעד אופרטיבי אחר. הרשם כפכפי אף דחה את טענתם של המבקשים כי זכויותיה של פרוכטר בדירה היו כפופות לזכות החזקה והשימוש שלהם בנימוק כי מעת שנקבע כי פרוכטר היא בעלת הזכויות בדירה הרי שזכותם של המבקשים להמשיך ולהחזיק בדירה פקעה. עוד קבע הרשם כפכפי בהקשר זה כי המבקשים הציגו תמונה חלקית ועמומה בלבד באשר לשאלה אם הם מחזיקים בדירה אם לאו. משכך ניתן פסק דין לפינוי המבקשים מהדירה. כנגד פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.        יוער כי במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי טענה המבקשת כי בא כוחו של המבקש אינו מייצג אותה וטענה את טענותיה בעצמה. באופן דומה, אף לפני הוגשו שתי בקשות נפרדות, האחת מטעם המבקשת והשנייה מטעם המבקש, הגם שעסקינן במסכת עובדתית ומשפטית אחת. עוד יצויין כי המבקש הגיש בקשה לפסילתו של השופט ואגו אולם כפי שעולה מעיון במערכת "נט-המשפט" בשלב מאוחר יותר חזר בו מבקשתו, הגם שבבקשה שלפני טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי לא נתן החלטה בבקשת הפסילה שהגיש.

5.        בית המשפט המחוזי דחה את הערעור תוך שאישר את קביעותיו של הרשם כפכפי. באשר לקביעתו של הרשם כפכפי כי מרגע שנקבע כי פרוכטר היא הבעלים של הדירה פקעה זכות החזקה של המבקשים, הבהיר בית המשפט המחוזי כי נימוק זה תקף שכן המבקשים טענו לזכות חזקה מכוח בעלות בזכויות החכירה בדירה ולא מכוח הרשאה, שכירות וכד', ולכן משנקבע והוכרע בפסק דינו של סגן הנשיא שפסר כי למבקשים אין בעלות בזכויות החכירה בדירה ומשלא הצליחו להצביע על מקור אחר לזכות החזקה בדירה, הרי שזכויותיה של פרוכטר כלל לא היו כפופות לזכות החזקה של המבקשים. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי יתר טענותיהם של המבקשים הן טענות "היסטוריות" המכוונות כנגד זכויותיה של פרוכטר בדירה, טענות שהוכרעו בפסק דינו של סגן הנשיא שפסר שהפך לפסק דין חלוט שלא ניתן עוד לערער עליו או לתקוף את הקביעות שנקבעו במסגרתו.

6.        זאת ועוד, בית המשפט המחוזי הצביע על העובדה כי המבקשים טענו לפני הרשם כפכפי להעדר מעמד של המשיב לדרוש את פינויים, שכן לטענתם ההסכם בין פרוכטר למשיב בטל מחמת היותו הסכם פיקטיבי וכמהלך נוסף במסגרת המרמה באמצעותה ניסתה פרוכטר להקשות על המבקשים להוכיח זכויותיהם בדירה, אלא שהרשם כפכפי לא דן בטענה זאת. ברם, בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להשיב את הדיון לרשם כפכפי בסוגיה זו בנימוק שבנסיבות העניין ממילא המבקשים טענו לחזקה בדירה אך מכוח בעלותם הנטענת בה, ומשטענה זו הוכרעה בפסק דינו של סגן הנשיא שפסר הרי שממילא אין הם רשאים להמשיך ולהחזיק בדירה גם אם ההסכם בין המשיב לפרוכטר בטל.

           כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

נימוקי הבקשות

7.        כאמור, המבקש טוען כנגד אי מתן ההחלטה בבקשת הפסילה שהגיש ביחס לשופט ואגו. המבקש מוסיף וטוען כי יש לבחון את טענותיו באשר לזכויותיה של פרוכטר בדירה "מחדש" ולא להסתמך על קביעות היסטוריות שנעשו על ידי ערכאות משפטיות מבלי שניתנה לו אפשרות ממשית להוכיח טענותיו. המבקש שב ומעלה טענות הדומות באופיין לטענות שנטענו לפני הערכאות הקודמות ומשכך לא מצאתי מקום לשוב ולפרטן. אף המבקשת טוענת כנגד זכויותיה של פרוכטר בדירה ומעלה טענות שהועלו לפני הערכאות הקודמות. יוער כי המבקשת לא שילמה אגרת בית משפט ולא הפקידה עירבון ועקב כך הוגשה בקשה לסילוק על הסף של בקשת הרשות לערער מטעמה.

תגובת המשיב

8.        בהחלטתי מיום 24.3.2011 הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי וכן הוריתי למשיב להגיש תשובתו. עיקרי תשובתו של המשיב נשענים על נימוקים שפורטו בפסקי הדין של הערכאות הקודמות ומשכך איני רואה צורך לשוב ולפרטם.

דיון והכרעה

9.        לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובה על כל נספחיהן הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשות הרשות לערער להידחות. יצויין, כי המבקש טען שלא ניתנה לו ההזדמנות להשיב על תגובתו של המשיב וביקש להשיב. למבקש אין זכות שבדין להגיש תשובה לתגובה ולא מצאתי לנכון לאפשר לו להגיש תשובה בהתחשב בטיב הנימוקים בגינם מצאתי כי יש לדחות את בקשות הרשות לערער.

10.      כפי שכבר ציינתי לעיל, מעיון במערכת "נט-המשפט" עולה כי המבקש חזר בו מבקשת הפסילה של השופט ואגו ובקשתו זו נמחקה ביום 11.1.2011. ראוי היה כי המבקש יציין עובדה זאת בבקשתו כחלק מחובתו של בעל דין לבוא בניקיון כפיים לפני בית המשפט בבואו לבקש סעד.

11.      זאת ועוד, דין הבקשות להידחות בשים לב להלכה המושרשת בפסיקתו של בית משפט זה לפיה רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); ולאחרונה ראו: רע"א 730/11 בירן נ' קיבוץ סער אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (לא פורסם, 5.4.2011), סעיף 8; רע"א 2555/11 גלסטקס בע"מ נ' הוליס תעשיות בע"מ (לא פורסם, 7.4.2011), סעיף 7; עוד ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009)]. מבחנים אלו אינם מתקיימים במקרה דנן היות שההלכה בדבר מתן רשות להתגונן בסדר דין מקוצר ידועה היטב [ראו למשל: ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' Warner Home Video (U.K) Ltd., פ"ד מו(2) 273 (1992)] ולכן לכל היותר מתעוררת בנסיבות העניין שאלת יישומה של ההלכה על נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה. משכך הבקשות אינן מגלות עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי הניתנת במשורה.

12.      בבחינת למעלה מן הצורך, דין הבקשות להידחות אף לגופן. לא מצאתי כי נפלה טעות בפסיקתן של הערכאות הקודמות המצדיקה התערבותו של בית משפט זה. ברי, כי בנסיבות העניין לא היה כל סיכוי להגנתם של המבקשים נוכח פסק דינו של סגן הנשיא שפסר שהפך לחלוט וככזה מהווה מעשה בית-דין ואינו מאפשר "החייאתן" של טענות היסטוריות שתם זמנן. משכך, צדק הרשם כפכפי משלא אפשר למבקשים להתגונן מפני תביעת הפינוי. פסק דינו של סגן הנשיא שפסר נתן בידי פרוכטר את הזכויות לעשות בדירה ככל שתחפוץ בהיותה בעלת זכויות החכירה שלא היו כפופות לזכות החזקה של המבקשים, שכן זו לא התבססה על עילה משפטית אחרת זולת בעלותם הנטענת של המבקשים, עמדה אשר נדחתה בפסק דינו של סגן הנשיא שפסר.